הוא חוזר מבית הספר וזורק את התיק מיד כשנכנס הביתה ובהתרגשות מבשר לי כי מחר יש להם בכתה שיעור באפיה.
נהדר אני מברכת על הרעיון הנפלא. אולי כך תוכל ללמוד לאפות ותלמד גם אותי. מעולם לא הייתי חזקה באפיה. בישול הוא הצד החזק שלי, אך מאפיה תמיד נמנעתי. גם כאשר בישלתי ארוחות גדולות
ומגוונות, את העוגה תמיד קניתי במאפייה. מעולם לא לשתי בצק ולא רידדתי אותו במערוך.אפיה תמיד נראתה לי מסובכת יותר, מדוייקת יותר וכזאת שחייבים ללכת לפי המתכון אחרת היא לא תצליח.
גם כאשר כבר הכנתי עוגת שוקולד ליום ההולדת, לא השתמשתי במערוך וגם לא בבצק.
הכנתי את המתכון הכי קל לאמהות שלא יודעות לאפות וערבבתי ככוס קמח עם כוס שוקולית ועוד ביצה או שניים וזהו.
זו היתה אמורה לצאת עוגה נהדרת, אבל אצלי היא לא כל כך הצליחה.
כשהוצאתי אותה מהתנור הבנתי מיד שאני אהיה חייבת תכנית מגירה כדי להחלץ מהמצב המביך הזה. וכך אחרי שרצתי למאפיה הקרובה לקנות עוגת שוקולד ליום ההולדת בגן, החלטתי שאני לא מנסה יותר לאפות.
אמא, הוא שואל אותי, יש לנו מערוך? אני צריך להביא מחר לכיתה מערוך. פני החווירו, אפילו מערוך אחד אין לי בבית, אבל לא רציתי לאכזב את הילד והבטחתי לו שאסור מיד לחנות הקרובה לרכוש עבורו מערוך כזה שישביע את רצונו, וכך היה.
בבוקר שלמחרת הוא צעד מאושר לבית הספר עם תיק על הגב שיר בלב ומערוך ביד והיה בטוח כי הוא זה שיביא את הבשורה באפייה למשפחה שלנו. אני האמנתי בו והאמת שמאוד קיוויתי שהוא זה שילמד לאפות, כי די חששתי לנסות שוב.
כשהוא שב מבית הספר באותו היום עם עוגה קטנה בידיו הקטנות, האמת שהתרגשתי מאוד. הוא סיפר לי את כל השלבים שעשה בדרך לאפיית העוגה.
כיצד הוא לש את הבצק, רידד אותו עם המערוך החדש שקניתי לו וכשנתן לי לטעום מהעוגה, חיוך עלה על שפתי. העוגה הכי טעימה שאכלתי אי פעם בחיי, מעשה ידי בני הקטן, רגע מכונן. אולי יום אחד גם אני אלמד לאפות.
